1. A) The Talmudic Sources for the Meaning of the word “Brachah” as Applied to Hashem

    בבא מציעא קי״ד א:י״ט-כ״ד

    ויחזירו בהקדש קל וחומר מב”ח ומה בעל חוב שאין מסדרין מחזירין הקדש שמסדרין אינו דין שמחזירין אמר קרא (דברים כד, יג) ושכב בשלמתו וברכך יצא הקדש שאין צריך ברכה ולא והכתי’ (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת וגו’ אלא אמר קרא ולך תהיה צדקה מי שצריך צדקה יצא הקדש שאין צריך צדקה

    Bava Metzia 114a:19-24

    [Necessary items that have been seized by the Beis Hamikdash because of an outstanding vow of Erchin] ought to be returned when needed, kal vachomer from one who owes money to one’s fellow: If one who owes money, the court does not seize their property, but [if he gave a collateral] it must be returned when needed, how much more so in the case of Hekdesh, which does seize property. [But]the verse states; “he (the debtor) shall sleep in his robe (which was a collateral, to be returned each night) and he will bless you” – this does not include Hekdesh, which does not need a brachah Does [Hekdesh] not need a brachah? for the verse (Deut. 8:1) states: “you shall eat, and be satiated, and bless the Lord your God…”rather, the verse (Deut. 24:13) continues “and to you it shall be counted as charity”- referring to one who needs [the merit of giving] charity this does not include Hekdesh, which does not require [the merit of giving] charity.
  2. ב.
    2.
    ברכות ז׳ א:א׳-י״ג

    א”ר יוחנן משום ר’ יוסי מנין שהקב”ה מתפלל שנאמר (ישעיהו נו, ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי תפלתם לא נאמר אלא תפלתי מכאן שהקב”ה מתפלל. מאי מצלי אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב יה”ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין. תניא א”ר ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל יה יקוק צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי ישמעאל בני ברכניאמרתי לו יה”ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ונענע לי בראשו וקמ”ל שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך
    Berakhot 7a:1-13

    R. Johanan said in the name of R. Jose[5] : Whence is it that the Holy One, blessed be He, prays[6]? ] As it is said, “Even them will I bring to My holy mountain, and make them joyful in My house of prayer [lit. the house of My prayer]” (ibid. Ivi. 7). It is not said “their prayer” but “My prayer” ; hence we infer that the Holy One, blessed be He, prays. What does He pray? Rab Zotra b. Tobiah said in the name of Rab : “May it be My will that My mercy may subdue My wrath ; and may My mercy prevail over My attributes[1], so that I may deal with My children in the quality of mercy and enter on their behalf within the line of strict justice.” There is a teaching : R. Ishmael b. Elisha said : Once I entered [the Holy of Holies][2] to offer incense in the innermost part of the Sanctuary, and I saw Okteriel[3], Jah, the Lord of Hosts, seated upon a high and exalted throne. He said to me, “Ishmael, My son, bless Me.” I replied, “May it be Thy will that Thy mercy may subdue Thy wrath ; and may Thy mercy prevail over Thy attributes, so that Thou mayest deal with Thy children in the quality of mercy and enter on their behalf within the line of strict justice.” And He nodded His head towards me[4]. We are thus informed that the blessing of a common person should not be esteemed lightly in thine eyes[5].
  3. ג.
    3.

    B) Further Sources on “Brachah” from the Torah, Psalms, and Commentaries

    בראשית י״ב:א׳-ב׳

    (א) וַיֹּ֤אמֶר יקוק אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃ (ב) וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃

    Genesis 12:1-2

    (1) Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee. (2) And I will make of thee a great nation, and I will bless thee, and make thy name great; and be thou a blessing.

  4. ד.
    4.
    ספורנו על בראשית י״ב:ב׳

    (א) והיה ברכה ברכת יקוק היא שישמח יקוק במעשיו כמו שאמרו רז”ל ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיגלו רחמיך על בניך. אמר אם כן היה לי ברכה במה שתתבונן ותקנה שלמות ותלמוד דעת את העם:

    Sforno on Genesis 12:2

    And be a Blessing: The blessing of Hashem is that Hashem should be happy with his creations, as the Sages taught (Brachos 7a) “[that God asked:] Yishmael my son, bless me, and I [R’ Yishmael] answered, may it be Your will to reveal your mercy upon Your children.” Hence, God is saying, be for Me a blessing, in that you shall gain understanding and perfect yourself and teach knowledge to the people.

  5. ה.
    5.
    בראשית רבה מ״ד:א׳

    (א) אחר הדברים האלה היה דבר יקוק אל אברם במחזה לאמר וגו’. (תהלים יח) האל תמים דרכו אמרת יקוק צרופה מגן הוא לכל החוסים בו. אם דרכיו תמימים, הוא על אחת כמה וכמה! רב אמר: לא נתנו המצות, אלא לצרף בהן את הבריות. וכי מה איכפת ליה להקב”ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף?! הוי, לא נתנו המצות, אלא לצרף בהם את הבריות. דבר אחר: האל תמים דרכו, זה אברהם, שנאמר (נחמיה ט): ומצאת את לבבו נאמן לפניך. אמרת יקוק צרופה, שצרפו הקדוש ברוך הוא בכבשן האש. מגן הוא לכל החוסים בו, אל תירא אברם אנכי מגן לך:

    Bereishit Rabbah 44:1

    (1) After these things the word of Hashem came to Abram in a vision, saying, etc. (Psalms 18:31) “As for God — His ways are perfect; the Word of Hashem is tried; a shield is He for all who take refuge in Him.” If His way is perfect, how much more is He Himself! Rav said: Were not the mitzvot given so that man might be refined by them? …

  6. ו.
    6.
    תהילים צ״ה:ו׳

    (ו) בֹּ֭אוּ נִשְׁתַּחֲוֶ֣ה וְנִכְרָ֑עָה נִ֝בְרְכָ֗ה לִֽפְנֵי־יקוק עֹשֵֽׂנוּ׃

    Psalms 95:6

    (6) O come, let us bow down and bend the knee; Let us kneel before the LORD our Maker;
  7. ז.
    7.
    מצודת דוד על תהילים צ״ה:ו׳:א׳

    (א) נשתחוה . הוא שטוח כל הגוף בארץ :

    Metzudat David on Psalms 95:6:1

    (1) Nishtachaveh- this is lying the entire body on the ground

  8. ח.
    8.
    מצודת דוד על תהילים צ״ה:ו׳:ב׳

    (ב) ונכרעה . הוא כפיפת הראש וקצת הגוף נברכה . הוא כריעת הברכיים על הארץ :

    Metzudat David on Psalms 95:6:2

    (2) v’Nichr’ah- this is the bending of the head and part of the body. Nivrechah- this is the bending of the knees down to the earth.

  9. ט.
    9.
    רש”י על תהילים צ״ה:ו׳:א׳

    (א) נברכה . לשון ויברך את הגמלים ( בראשית כד ) :

    Rashi on Psalms 95:6:1

    (1) Nivrechah- this is the language of “and he caused the camels to kneel.”

  10. י.
    10.

    C) Sources on the Usage of Second and Third Person in Brachos

    ערוך השולחן א׳:ה׳:ב׳

    (ב) ובכל הברכות והתפילות אנו מדברים אליו יתברך בלשון נוכח: “ברוך אתה”. ובמזמורים והודאות יש כמה שאומרים “אתה הוא” – נוכח ונסתר. והענין מובן: כי עצמותו יתברך נעלם מכל נעלם, וגם השרפים והאופנים אינם יודעים, ורק על ידי מעשיו ניכר לנו ולהם. וזהו שאומרים: “ברוך כבוד יקוק ממקומו”, כלומר: שכבודו יתברך משיגים, והם פעולותיו בכל מקום שהם, ולא עצמותו. וזהו שאומרים “אתה הוא”, כלומר: “אתה” – מצד פעולותיך, “הוא” – מעצמותו. ולכן בתפילות שאנו מבקשים ממנו יתברך שיעשה כך וכך, הלא מדברים מצד פעולותיו, ולכן אומרים “אתה”. וכן בכל מיני ברכות, כמו ברכת הנהנין שאנו מברכין על שברא פירא זו או לחם זה – הלא מדברים בפעולותיו. וכן ברכת המצות אנו מדברים בפעלותיו, שצוה לנו כך וכך. וכן כל מיני ברכות כמו ברכת הראיה בימים ונהרות, או רעמים וברקים, וכיוצא בהם – אנו מברכים אותו יתברך על פעולותיו. ולכן אומרים “אתה” לנוכח.

    Aruch HaShulchan 1:5:2

    (2) And in all blessings we speak to Him may He be Blessed, in the second person- Blessed are You. And in expressions of thanks and praises there occurs the frequent term “You-He” including both second and third persons (Heb.- these are called “present”- 2nd person, and “hidden”- 3rd person.) And the concept is can be understood thusly: G-d’s essential being is hidden beyond all that is hidden, and even the different kinds of angels do not know it. It is only through His actions that He is known to us and to the angels … this is why we say “You-He,” meaning, You on the side of Your actions, He, on the side of His Essence. Therefore in our prayers, when we are asking that God should do x and y, we are speaking on the level of actions, hence we say “You.” And so too with all kinds of blessings… this is why we say “You” in the form of presence (2nd person).

  11. יא.
    11.
    רמב”ן על שמות ט״ו:כ״ו:ג׳

     וענין הכתוב שמדבר בשני לשונות, למצותיו וחקיו, ולא אשים עליך כי אני יקוק, כבר כתבתי לך שלישים בביאור ענינו ויובן ממלת לקול וממלת אני, כי אם נשמע לקול אלהינו לשמור מצות יקוק וחקיו יהיה השם הנכבד רופאנו ומכאן תקנו בברכות אשר קדשנו במצותיו וצונו, כי הברכות יש בה מלכות, והמצות נצטוו לנו מן העולם ועד העולם. והמשכיל יבין. והנני מאיר עיניך כי כל ברכה שיש בה מלכות היא כן, שחלקו כבוד למלכות העולם אשר קדשנו ואשר עשה לנו, והסמוכה לחברתה אשר לא יזכירו בה מלכות הן לנכח, אתה גבור, אתה קדוש, וכן כלם. ותקנו בעלינו לשבח נסתר מפני שמזכירין בה מלפני מלך מלכי המלכים. והבן זה:

    Ramban on Exodus 15:26:3

    (3) … And the reason why the verse mentions two forms of listening to God, “to the voice” and to “Me,” this is because if we listen to the voice of of our God to keep his mitzvot, then His great Name will be a source of healing for us. And this is why the Sages set the blessings on mitzvos to mention that God “made us holy with His mitzvos,” because blessings have in them the mention of God’s royalty … And I hereby enlighten your eyes: for each blessing that contains mention of God’s royalty is like this, for the Sages gave honor to His Kingship over the world, and that from this Kingship He made us holy and gives us [food and other things to make blessings on]. And the blessings which are close to another blessing, which do not mention Royalty, are in the second person (presence) … and this is why the prayer “Aleinu” is all in the third person (hidden), because it is said before the Kind of all Kings. Understand this.

    1. א.
      b.
      שמות ט״ו:כ״ו

      (כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל ׀ יקוק אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֺתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יקוק רֹפְאֶֽךָ׃ (ס)
      Exodus 15:26

      (26) and He said: ‘If thou wilt diligently hearken to the voice of the LORD thy God, and wilt do that which is right in His eyes, and wilt give ear to His commandments, and keep all His statutes, I will put none of the diseases upon thee, which I have put upon the Egyptians; for I am the LORD that healeth thee.’
  12. יב.
    12.
    ברכות מ׳ ב:ל״ג-מ׳

    גופא אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה ורבי יוחנן אמרכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה אמר אביקוק כוותיה דרב מסתברא דתניא (דברים כו, יג) לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו ואילו מלכות לא קתני ור’ יוחנן תני ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו:

    Berakhot 40b:33-40

    It was stated above : “Rab said : A benediction which contains no mention of the Divine Name is no benediction.” But R. Johanan has said : A benediction which contains no reference to the Divine Kingship[8] is no benediction! Abbai said: Rab’s opinion seems more probable ; for there is a teaching[9] : [It is written] “I have not transgressed any of Thy commandments, neither have I forgotten” (Deut. xxvi. 13) — “I have not transgressed,” i.e. by omitting the benediction, “neither have I forgotten,” i.e. to mention Thy Name thereby ; but he does not teach here [that it is necessary to refer to] the Kingship. (R. Johanan, however, explains : “Neither have I forgotten,” i.e. to mention Thy Name and Kingship thereby[10].)
  13. יג.
    13.

    D) Water vs. Other Foods: a ‘Halakhic Example’ of Essence vs. Expressions

    ברכות מ״ד ב:צ״ט-ק״א

    והשותה מים לצמאו וכו’ לאפוקי מאי א”ר אידי בר אבין לאפוקי למאן
    Berakhot 44b:99-101

    If one drinks water to slake his thirst, etc. What does this intend to exclude[5] ? Rab Iddi b. Abin said : To exclude him whom

  14. יד.
    14.
    ברכות מ״ה א:א׳

    דחנקתיה אומצא:
    Berakhot 45a:1

    a piece of food chokes[6].
  15. טו.
    15.

    E)The Simplicity of making Brachos

    ברכות ל״ה א:א׳-ע״ו

    מתניתין כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ ועל הירקות הוא אומר בורא פרי האדמה רבי יהודה אומרבורא מיני דשאים: גמרא מנא ה”מ דתנו רבנן (ויקרא יט, כד) קדש הלולים ליקוק מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם מכאן אמר ר”עאסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך והאי קדש הלולים להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה חד דאמר רחמנא אחליה והדר אכליה ואידך דבר הטעון שירה טעון חלול ושאינו טעון שירה אין טעון חלול וכדר’ שמואל בר נחמני א”ר יונתן דאמר ר’ שמואל בר נחמני א”ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר (שופטים ט, יג) ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמחמכאן שאין אומרים שירה אלא על היין הניחא למאן דתני נטע רבעי אלא למאן דתני כרם רבעי מאי איכא למימר דאתמר ר’ חייא ור’ שמעון ברבי חד תני כרם רבעי וחד תני נטע רבעי ולמאן דתני כרם רבעי הניחא אי יליף ג”ש דתניא ר’ אומר נאמר כאן (ויקרא יט, כה) להוסיף לכם תבואתו ונאמר להלן (דברים כב, ט) ותבואת הכרם מה להלן כרם אף כאן כרם אייתר ליה חד הלול לברכה ואי לא יליף גזרה שוה ברכה מנא ליה ואי נמי יליף גזרה שוה אשכחן לאחריו לפניו מנין הא לא קשיא דאתיא בקל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן אשכחן כרם שאר מינין מנין דיליף מכרם מה כרם דבר שנהנה וטעון ברכה אף כל דבר שנהנה טעון ברכה איכא למפרך מה לכרם שכן חייב בעוללות קמה תוכיח מה לקמה שכן חייבת בחלה כרם יוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן דבר שנהנה וטעון ברכה אף כל דבר שנהנה טעון ברכה מה להצד השוה שבהן שכן יש בו צד מזבח ואתי נמי זית דאית ביה צד מזבח וזית מצד מזבח אתי והא בהדיא כתיב ביה כרם דכתיב(שופטים טו, ה) ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית אמר רב פפא כרם זית אקרי כרם סתמא לא אקרי מ”מ קשיא מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח אלא דיליף לה משבעת המינין מה שבעת המינין דבר שנהנה וטעון ברכה אף כל דבר שנהנה טעון ברכה מה לשבעת המינין שכן חייבין בבכורים ועוד התינח לאחריו לפניו מנין הא לא קשיא דאתי בקל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לכ”ש ולמאן דתני נטע רבעי הא תינח כל דבר נטיעה דלאו בר נטיעה כגון בשר ביצים ודגים מנא ליהאלא סברא הוא אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה: ת”ראסור לו לאדם שיהנה מן העוה”ז בלא ברכה וכל הנהנה מן העוה”ז בלא ברכה מעל מאי תקנתיה ילך אצל חכם ילך אצל חכם מאי עביד ליה הא עביד ליה איסורא אלא אמר רבא ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העוה”ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים שנא’ (תהלים כד, א) ליקוק הארץ ומלואה ר’ לוי רמי כתיב ליקוק הארץ ומלואה וכתיב (תהלים קטו, טז) השמים שמים ליקוק והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה

    Berakhot 35a:1-76

    MISHNAH What benediction do we say over fruit ? Over the fruit of trees, one says, “[Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe] Who Createst the fruit of the tree,” except over wine ; for over wine ons says, “…Who createst the fruit of the vine.” Over the fruits of the earth one says : “… Who createst the fruit of the ground,” except over bread; for over bread one says, “…Who bringest forth bread from the earth.” Over vegetables one says, “… Who createst the fruit of the ground” ; but R. Judah declares : “… Who createst divers kinds of herbs.” GEMARA Whence is this derived [1]? For our Rabbis have taught:“The fruit thereof shall be holy, for giving praise [hillulim][2] unto the Lord” (Lev. xix. 24) — this teaches that they require a benediction before and after partaking of them. Hence said R. ‘Akiba : A man is forbidden to taste anything without previously saying a benediction. But is the phrase “holy for giving praise” intended to teach that ? Surely it is required [to teach as follows :] First, that the All-merciful declares [the owner] must redeem it[3] and then eat it ; and second, only those things which require “a song of praise” require redemption, but if they do not require “a song of praise,” redemption is unnecessary[4] ! This is according to the statement of R. Samuel b. Nahmani in the name of R. Jonathan who said : [not translated] Whence is it that we say “a song of praise” only over wine ? As it is said, “And the vine said unto them, Should I leave my wine which cheereth God and man?” (Judges ix. 13). If it cheereth man, how does it cheer God ? Hence it is to be inferred that we have “a song of praise” only over wine’. It is quite right[2] according to him who teaches “the planting of the fourth year[3]”; but according to him who teaches “the vineyard of the fourth year” what is there to say[4]? For it has been reported : R. Hiyya and R. Simeon b. Rabbi [differ] ; one teaches “The vineyard of the fourth year,” the other teaches “The planting of the fourth year.” According to him who teaches “the vineyard of the fourth year” it is quite right[5] if he argues by analogy of expression[6] ; for there is a teaching : Rabbi says : It is stated here, “That it may yield unto you more richly the increase thereof” (Lev. xix. 25), and it is stated elsewhere, “the increase of the vineyard” (Deut. xxii. 9) — as in the latter passage “increase” refers to the vineyard, so also in the former passage it refers to the vineyard ; and there thus remains over one hillul to be interpreted as meaning that a benediction is required [when partaking of fruits]. But if he does not resort to this argument from analogy, whence does he derive the necessity for a benediction ? And even if he resort to this method of reasoning, we find that a benediction is required after eating[7] ; but whence is it that a benediction is necessary before eating ? This is no difficulty ; for we can use a fortiori reasoning — if he is to bless God when he is satisfied, how much more so when he is hungry[8] ! We find this in connection with [the produce of] the vineyard[9]; whence is it [that a benediction is required with] other species ? It can be derived from the instance of the vineyard — as the vineyard, a thing that is enjoyed, requires a benediction, so also everything which is enjoyed requires a benediction. But it is possible to object : Why [is a benediction required with the fruit of] the vineyard ? Because there is the obligation of the gleanings[1]. Let, then, the instance of corn show [whether this point is material][2] !But why [is a benediction required when partaking of food made from] corn ? Because there is the obligation of Hallah. Then let the instance of the vineyard show [whether this point is material][3]! The argument has therefore to be reinstated[4], because the feature of the first case is not like that of the second and vice versa[5] ; but the factor common to both is that each is something which is enjoyed and consequently requires a benediction. Hence everything which is enjoyed requires a benediction. How is this[6] the factor common to them both? [That they are both brought upon] the altar is likewise a common factor[7] !Then the olive must also be included because it likewise has this factor of [being brought to] the altar ! Does, then, the olive need inclusion because of the factor of the altar ? Behold, the expression kerem “vineyard” is explicitly written in connection therewith ; for it is stated,“And he burnt up the shocks and the standing corn, and also the olive-yards[8]” (Judges xv. 5) ! Rab Pappa answered : It is called “a kerem of olives” but not kerem without qualification. Nevertheless the difficulty remains, “How is this the factor common to them both ? [That they are both brought upon] the altar is likewise a common factor.” One can, however, derive [the necessity for a benediction] from “the seven species[9]” — as “the seven species” are things enjoyed and require a benediction, so everything that is enjoyed requires a benediction. But why do “the seven species” [require a benediction]? Because they are under the obligation of first-fruits[1]. And further, it is right [that a benediction is necessary] after partaking of them, but whence is it [that a benediction is necessary] before partaking of them ? That is no difficulty ; because it can be derived by a fortiori reasoning — if he says a benediction when satisfied, how much more so when hungry ! According to him who teaches “the planting of the fourth year” it is quite right [that a benediction is required] for everything that is planted; but whence [does he derive the necessity for a benediction] for things not planted, like meat, eggs, fish? It is, however, a generally held opinion that a man is forbidden to enjoy anything of this world without a benediction[2].Our Rabbis have taught : A man is forbidden to enjoy anything of this world without a benediction, and whoever does so commits sacrilege[3]. What is the remedy ? Let him go to a Sage. Let him go to a Sage ! What can he do for him, seeing that he has done what is forbidden ? But, said Raba : [The meaning is,] let him from the first go to a Sage who will teach him the benedictions, so that he should not come to commit sacrilege. Rab Judah said in the name of Samuel : Whoever enjoys anything of this world without a benediction is as though he had partaken of the holy things of Heaven ; as it is said, “The earth is the Lord’s, and the fulness thereof” (Ps. xxiv. 1). R. Levi asked : t is written, “The earth is the Lord’s and the fulness thereof,” and it is written, “The heavens are the heavens of the Lord, but the earth hath He given to the children of men” (ibid. cxv. 16) ! There is no contradiction ; the former passage referring [[fol. 35 b.]] to before the benediction [has been uttered],
  16. טז.
    16.
    ברכות ל״ה ב:א׳-י׳

    כאן לאחר ברכה א”ר חנינא בר פפא כל הנהנה מן העוה”ז בלא ברכה כאילו גוזל להקב”ה וכנסת ישראל שנא’ (משלי כח, כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ואין אביו אלא הקב”ה שנא’ (דברים לב, ו) הלא הוא אביך קנך ואין אמו אלא כנסת ישראל שנא’(משלי א, ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך מאי חבר הוא לאיש משחית א”ר חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים:
    Berakhot 35b:1-10

    the latter to after the benediction. R. Hannina b. Pappa said : Whoever enjoys anything of this world without a benediction is as though he robbed the Holy One, blessed be He, and the Community of Israel[1] ; as it is said, “Whoso robbeth his father or his mother and saith, It is no transgression, the same is the companion of a destroyer” (Prov. xxviii, 24) —“father” is none other than the Holy One, blessed be He ; as it is said, “Is not He thy father that hath gotten thee?” (Deut. xxxii. 6) ; and “mother” is none other than the Community of Israel ; as it is said, “Hear, my son, the instruction of thy father, and forsake not the teaching of thy mother” (Prov. i. 8). What means “the companion of a destroyer” ? R. Hannina b, Pappa said : He is the companion of Jeroboam, the son of Nebat, who corrupted Israel against their Father in Heaven.
  17. יז.
    17.

    F) Brachos and Olam HaBah

    ישעיהו ל״ח:י״א

    (יא) אָמַ֙רְתִּי֙ לֹא־אֶרְאֶ֣ה יָ֔הּ יָ֖הּ בְּאֶ֣רֶץ הַחַיִּ֑ים לֹא־אַבִּ֥יט אָדָ֛ם ע֖וֹד עִם־י֥וֹשְׁבֵי חָֽדֶל׃

    Isaiah 38:11

    (11) I said: I shall not see the LORD, even the LORD in the land of the living; I shall behold man no more with the inhabitants of the world.
  18. יח.
    18.
    רש”י על ברכות ס״ג א:י׳:א׳

    ויברכו שם כבודך – בשכמל”ו עונים והמברך אומר ברוך יקוק אלהי ישראל מן העולם ועד העולם מפרש בתוספתא שתקנו מן העולם ועד העולם להודיע שאין העוה”ז לפני העוה”ב כלום אלא כפרוזדור לפני הטרקלין כלומר הנהיגו ברכותיו בעוה”ז כדי להיות רגילים לעוה”ב שכולו ארוך:

    Rashi on Berakhot 63a:10:1

    This is explained in the Tosefta, that the Sages instituted the wording of “from the world and to the world” [in the blessings in the Beis Hamikdash] in order to teach that this world is nothing compared to the next world, it is as an anteroom before the banquet hall – meaning to say – become used to making blessings in this world, in order to be able to be normalized to the kind of existence that is in the next world, which is described as “totally extended.”

  19. יט.
    19.
    ספר הכוזרי ג׳:י״ז

    (יז) (יז) אמר החבר: לעומת זה ההכנה להנאה וההבחנה בה והמחשבה אל העדרה לפני בואה כל אלה כופלות את ההנאה וזוהי אחת מתועלות הברכות לכל מי שקבל עליו לקימן בכונה ובשלמות כי הן מביאות לנפש האדם את ההבחנה במין ההנאה ומולידות את ההרגשה בצרך להודות עליה למי שנתנה לאחר שהיה האדם חושש להעדרה ואז תגדל השמחה על הנאה זו כך אתה מברך שהחינו וקימנו שהרי אתה רואה את עצמך מזמן למות ונמצאת מודה על היותך חי עוד ורואה זאת כזכיה ויקל בעיניך החלי ואף המות בבואו בזמנו כי בעשותך חשבון נפשך מצאת כי ממשאך ומתנך עם אלהיך יצאת ברוח שהרי לפי טבעך ראוי אתה כי יעדר כל טוב ממך כי עפר אתה אך האלוה היטיב עמך ונתן לך חיים והנאה ועל אלה אתה מודה ובבוא השעה כי יטלם ממך תודה ותאמר יקוק נתן ויקוק לקח יהי שם יקוק מברך  

    Sefer Kuzari 3:17

    (17) 17. The Rabbi: Preparing for a pleasure, experiencing it and looking forward to it, double the feeling of enjoyment. This is the advantage of the blessings for him who is used to say them with attention and devotion. They produce in his soul a kind of pleasure and gratitude towards the Giver. He was prepared to give them up; now his pleasure is all the greater, and he says: ‘He has kept us alive and preserved us.’ He was prepared for death, now he feels gratitude for life, and regards it as gain. Should sickness and death overtake thee, they will be light, because thou hast communed with thyself and seen that thou gainest with thy Lord. According to thy nature thou art well fitted to abjure enjoyment, since thou art dust. Now He has presented thee with life and desire; thou art grateful to Him. If He takes them away, thou sayest: ‘The Lord has given, the Lord has taken.’ (Job 1:21). Thus thy whole life is one enjoyment. 

  20. כ.
    20.
    מנחות מ״ג ב:מ״ח-נ׳

    תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר(דברים י, יב) ועתה ישראל מה יקוק אלהיך שואל מעמך
    Menachot 43b:48-50

    It was taught in a Baraita: R. Meir said: a person must make 100 blessings each day, as it is written… (Deuteronomy 10:12) “And now Israel, what does the Lord your God ask of you…”